אדר

ראש חודש אדר,

אדי היין מתחילים להיספג באוויר, והשמחה מחלחלת לאיטה..

פורים קרב, השמחה, החברות, השיגעון..

"למה אני אתחפש השנה?", אני שואל את עצמי,

"צריך משהו לא ילדותי מדי ולא רגיל מדי, נזרוק על עצמי איזה כובע וחולצת משבצות".

ילד חופשי

מונולוג קבוע, כל שנה לפני פורים אני כמעט מעז,

ואז עוצר את עצמי, "הרי אתה כבר לא ילד", אני טוען,

ומבטיח לעצמי שבפורים הבא אני אתחפש לפיטר פן או לסנופקין.

אחיינים שלי מתחפשים לכלה, מלך הלוחמים, סינית וכו' וכו'..

כל אחד מתחפש לחלק בעצמו,

לאיזשהו צד בו שרק בפורים, רק בהשתחררות ובשיגעון מקבל חלק.

סבא יצחק עליו השלום היה מתחפש סידרתי,
פורים היה החג שלו,
כל ההתנחלות עסקה בניחושים "למה יתחפש פרופסור לוין שנה?"

התחפושת שלנו היא לא תמיד מי שאנחנו,

אבל לרוב היא מי שאנו רוצים להיות.

בהתחפשות אנו מרשים לעצמינו לחפש את עצמינו בצורה משוחררת יותר, לגעת בקצוות.

ההתחפשות שורשה  ב ח.פ.ש - חופשי ומחפש.

ובנינה התפעל- פעולה שהפועל מפנה אל עצמו.

להתחפש פירושו להתלבש בחופש עצמו. להתלבש בחיפוש.

מי יתן ונהיה חופשיים לחפש ולהתחפש,

שלא נפסיק להתחפש בפורים- כמו ילדים קטנים וחפשיים.

ושניתן לתחפושות של פורים לגעת- ולו במעט- בארון הבגדים היומיומי שלנו.

שנהיה צבעוניים.