יום ראשון, 25 בספטמבר 2011

הלב, המעיין, והשטריימל




התמונה הנהדרת הזו לקוחה מתוך עטיפת הדיסק של האנסמבל "הלב והמעיין". החברים המוכשרים של "הלב והמעיין" הם: נאור כרמי (ניהול מוסיקלי וקונטרבס), אורן צור (כינור), חיליק פרנק (קלרינט ושירה), אריאל אליאייב (אקורדיון וכלי הקשה). האנסמבל מנגן ניגונים מחצרות חסידים שונות בביצועים וירטואוזיים מאד אך נאמנים עד מאד למקור. הם מופיעים על במות שונות ולאחרונה קיבלו את פרס המקום הראשון בפסטיבל הכליזמרים העולמי באמסטרדם.

אין ספק שהתמונה המיוחדת הזו נותנת מקום רב לבגדים אותם לובש כל נגן ולעובדה שבכך הוא מביע את השתייכותו המגזרית – מסורתית – רוחנית.


אז מה לפנינו?

חיליק פרנק לבוש בבגדי השבת של חסידי  ברסלב: קפטען ושטריימעל.

באוקטובר 1700, הגיעה לירושלים קבוצת עולים בת מאות אנשים בהנהגת רבי יהודה החסיד העולים התיישבו בחלקת הקרקע עליה עמדה "חצר האשכנזים" שהייתה נטושה וחרבה כמעט לחלוטין, והחלו בהכנות להקמת בית הכנסת במקום, תוך נטילת הלוואות גדולות לצורך הבנייה מהשכנים המוסלמים. ששה ימים בלבד לאחר מכן, עוד בטרם החלו עבודות הבנייה, נפטר במפתיע רבי יהודה, וחסידיו לא הצליחו למצוא מימון להמשך העבודות.
ב 1720 פקעה סבלנותם של הנושים המוסלמים, הם הציתו את החצר והרסו אותה עד היסוד. כל היהודים האשכנזים גורשו מירושלים ונאסר עליהם לשוב אליה, איסור שהיה בתוקף כ־100 שנים.
מה עשו אשכנזים שביקשו לשהות בירושלים? התחפשו ליהודים ספרדים או לערבים!
בין השאר הם לבשו את הקופטן המקומי (שעד היום נקרא בפיהם: קאפטען).
כעבור שנים של לבישת צורת הלבוש הזו החלו בכמה חסידויות ירושלמיות לאמץ את הלבוש ולבסוף נקבע הלבוש כבגד קבוע. אולם עם השנים נוספו מוטיבים יהודיים (כמתבקש...): הקפטן מורכב מ-26 חלקי בד, כגימטריה של שם ה' (י' ה' ו' ה'); הצווארון בצד ימין ארוך יותר (עד שולי הבגד) מצד שמאל (עד המותן), כמו הרצועות של התפילין של ראש; קצה השרוול מתקפל כלפי חוץ, וחתוך בצורת משולש מעל התפר שמחבר את השרוול לאורך, כך שנוצרת צורת האות שין; קדמת הבגד ואחוריו עשויים חלק אחד ואינם שני חלקים שמתחברים בכתף, דוגמת טלית קטן שהוא חלק אחד; הפסים הם לאורך הבגד, אך בשרוולים הם לרוחבו, כדוגמת רצועות התפילין של ראש העשויות לאורך, ושל יד עשויות לרוחב.

השְׁטרַיימְל  הוא כובע פרווה שחסידים נוהגים לחבוש בשבתות, חגים ובימי חול המועד.
 השטריימל עשוי מקצוות זנבותיהם של צובלים, דלק הסלעים, שועל אפור מצוי או דלק אירופאי ומרכזו עשוי מקטיפה.
ייתכן כי מקור השטריימל בפולין, אשר בה העשירים והמכובדים היו נוהגים להקיף את המגבעת שלהם בפרווה של צובל,וברבות הימים התקבל השטריימל כלבוש חג גם אצל יהודים פשוטים.
סברא אחרת טוענת מקורו של השטריימל בגזרה של מלך פולין, לפיה יהודי יהיה חייב לקשור לכובעו בשבתות וחגים זנב של חיה טמאה. היהודים התחכמו לגזירה על ידי כריכת הזנב מסביב לכובע.
סברה אחרת היא שהשטריימל מגיע מרוסיה. על פי סברה זאת, כאשר הצאר הרוסי הוציא צו שעל גברים יהודים נאסר לחבוש כיפה, היהודים עטפו סביב הכיפה פרווה על מנת להסתירה.
לחסידי ברסלב, לא היה לבוש מייחד,  אלא כל חסיד לבש לפי מנהג עירו. בעקבות שואת אירופה, והקומוניזם בברית המועצות, התרכזו רוב חסידי ברסלב הנותרים במאה שערים בירושלים, וכך התקבע הקפטען והשטריימל כלבוש השבתי של חסידות ברסלב (או לפחות: של הזרם המרכזי בה).


אריאל אלייב לבוש בבגד בוכרי מסורתי: ג'ומא וקלפוש.

הג'ומא היא גלימה ארוכה ממשי אשר באמרותיה רקומים בחוטי זהב צורות מיוחדות. הקלפוש הוא כובע רקום בחוטים צבעוניים וחוטי זהב, שחובשים במקום כיפה. כיום לובשים בגדים אלו  רק באירועים מיוחדים כמו חתונות, אירוסין, בריתות ובחגים. לכבוד בר המצווה תופרים לנער גלימה וכובע מקטיפה ומשי ושוזרים אותם בחוטי זהב. מוטיב הזהב בולט מאד והוא מסמל עושר.
משפחה יהודית מבוכרה בלבוש מסורתי
בניגוד ללבוש הדל שהגיע מתימן או מרוקו, הלבוש העשיר והכלים של בני עדת בוכרה נשתמרו והגיעו ארצה עם העולים החדשים. יהודי בוכרה שהיו עשירים מאוד, היו מקורבים לשלטון בארצם, ולכן הורשו לעלות לישראל עם כל רכושם, בניגוד לאחרים שעזבו אחריהם את בתי הפאר והעושר ואף את מלבושיהם הייחודי נאלצו להשאיר מאחור. ניגוד נוסף לארצות המזרח והמגרב כמו תימן, מרוקו ועיראק בהם יהודים לבשו בגדים המיוחדים להם, או לפחות בעלי ניואנסים שונים משל סביבתם הכללית, יהודי בוכרה לבשו בגדים הדומים בכל לבגדים של אנשי הסביבה. זאת מכיוון שבבוכרה עסקו היהודים בעיקר במסחר ולא במלאכה. בהיעדר בעלי מלאכה בתחום הביגוד נזקקו היהודים לאומנים מוסלמים לסיפוק צורכיהם. כתוצאה מכך לא התקיימה  התפתחות של בגדים יהודיים מובהקים. (על הלבוש של יהודי המזרח בכלל ובוכרה בפרט ראו בספר: "כסות ומסר, לבושם של יהודים בארצות האסלאם" מאת אביבה מולר-לנצט). 

נאור כרמי לובש את לבושם השבתי של חסידי חב"ד: סירטוק וכובע עם קנייטש.

בעבר, לבשו חסידי חב"ד מעיל חסידי ככל החסידים, עד שהרבי הרביעי בשושלת ליובאוויטש הרב שמואל שניאורסון (1834 – 1882) נאלץ לצאת מתחומי רוסיה, לצרכי רפואה והגיע לבתי-חולים ועיירות מרפא בגרמניה. במסעותיו אלו החל הרבי  ללבוש את המעיל המכונה 'סירטוק' אותו לבשו באותה תקופה הסוחרים היהודים. גם הכובע החסידי הוחלף לכובע מודרני, ובכך, שיווה לו תדמית של איש עסקים. מאז הפך ה'סירטוק' ללבושם של האדמו"רים לבית חב"ד.
אולם בשבת  הם חבשו לראשם את השטריימל, שהיה נפוץ בקרב כל חצרות החסידים ברוסיה וביתר מדינות מזרח-אירופה.
הרבי בתקופת צרפת
מהשטריימל נפרדו בחב"ד עם התמנותו של הרבי האחרון. עם פטירתו של חותנו שהיה אדמו"ר לפניו, לא ראה הרבי את עצמו כמי שראוי למלא את מקום חותנו. הוא הקפיד שלא ללבוש מלבוש מיוחד, אלא להתהלך כאחרון החסידים. וכךהרבי נותר עם הלבוש שאותו סיגל לעצמו עוד מהיותו סטודנט בצרפת: כובע לבד פשוט המשתפל בקדמת הראש ( ="קנייעטש"). כובע שהפך לסימן ההיכר המובהק של כל חסיד חב"ד.
יש חסידי חב"ד שנותרו עם הלבוש המקורי, בעיקר זקני החסידים שעלו מרוסיה, אלו ששהו תקופות ארוכות וקשות בסיביר, את אלו הרבי קירב במיוחד ונהנה לראותם בלבוש החב"די המקורי.

ואורן צור?
אורן, הכנר המדהים, מתלבש פה  כמו אותם זקני חסידי חב"ד מהשורות הקודמות...
 או בעצם, כהעתק  של ה"כנר על הגג": דמות היהודי הנודד עם כינור, כפי שהצטיירה במיצגים אומנותיים רבים: בציור, בפיסול, בספרות ובקולנוע.















והנה (כמנהג המתהווה) סרטון עם קליפ של "הלב והמעיין" לפיוט "אל אדון על כל המעשים":




הרשימה נכתבה ע"י משה שלו

5 תגובות:

מוישי אמר/ה...

אידרא יקר,
גילית לי דברים רבים
תודה רבה
מוישי

כנרת אמר/ה...

משה,
מקסים.
עשיר, מעמיק, מלא אנקדוטות ובעיקר שזור בחן רב (משי בחוטי זהב...).
כיף לקרוא.
תודה ובהצלחה.

אנונימי אמר/ה...

מבחינתי הגילוי כאן הוא שחבדניק, ברסלבר, בוכרי ויהודי של פעם זה IN. ומה המשותף ביניהם חוץ מהמוזיקה? נראה לי שהזרות. הם משם.
והשם תמיד יותר מעניין. ונותן לברוח. קצת אסקפיזם, מה יש?

dinah 40 אמר/ה...

נחמד מרענן ןמחדש את הגוף הנפש והנשמה חן חן דינה בןהר

איציק קדם אמר/ה...

bravo