יום שלישי, 20 בספטמבר 2011


טורבאן יהודי

אחת מהדמויות הבולטות מבין חכמי ישראל הוא הרב יוסף חיים מבגדד (תקצ"ד-תרס"ט = 1834-1909), המפורסם בשמו של ספר ההלכות הפופולרי שלו "בן איש חי".
ה"בן איש חי" לא שימש בתפקיד ציבורי. הוא בחר לעסוק בתורה ביחידות ואחיו הסוחרים פרנסו אותו. ה"בן איש חי" עסק בהתכתבות ענפה סביב שו"ת הלכתיות עם קהילות שונות במזרח, שלח מאמרים לכתבי עת יהודיים נפוצים כמו 'המאסף', 'הלבנון' ועוד, ומסר שיעורים קבועים, יומיים, במגוון מקצועות התורה לקהלי יעד מגוונים. תלמידו הרב בן ציון חזן תיאר:

"...[בימי] חול היה גומר תפילת שחרית ועודנו מעוטף בציצית ומוכתר בתפילין היה יושב ודורש תילי תילים באגדות ובתלמוד... וגם כמו חצי שעה היה יושב ומלמד שו"ע או"ח ויו"ד [ שולחן ערוך חלקים אורח חיים ויורה דעה] וכל ד' שנים היה גומרם וחוזר עליהם חלילה. וביום הסיום היה עושה סעודה דולה מכיסו וממונו, ומזמין כל חכמי העיר ואומר דברי תורה שלא שמעתם אוזן" ( נדפס בסוף בן איש חי הלכות, ירושלים תשט"ז)

 ובעיקר, ה"בן איש חי" היה דרשן. בשבתות השנה דרש בבית הכנסת 'צלאת לזגירי' (=בית הכנסת הקטן), ובשבתות המיוחדות (שבת שובה, שבת זכור, שבת הגדול [השבת שלפני חג הפסח] ושבת כלה [השבת שלפני חג השבועות]) בבית הכנסת 'צלאת אלכבירי (=בית הכנסת הגדול)' בפני אלפי מאזינים, בעוד שאר בתי הכנסת בבגדד סגורים לכבוד דרשתו.

"היה ללא ספק הדמות התורנית המרכזית ביהדות בבל בעת החדשה וככל הנראה מאז תקופת הגאונים לא קם בעיראק גדול תורה שכמותו. יצירתו הרבגונית והמקורית בכל תחומי היצירה הספרותית המסורתית יש בה כדי להעמידו בשורה הראשונה של היוצרים התורניים בעולם כולו" (צבי זוהר, היצירה ההלכתית של חכמי בבל (עיראק) בעת החדשה, פעמים 86-87 (תשס"א), עמ' 4-50.)

בתמונה המפורסמת שלו שצולמה בשנת 1860 בהיותו בן 26 הוא נראה חבוש בטורבן מפואר.

בשורות הבאות מתלבט ה"בן איש חי" האם מותר להרכיב את הטורבן הזה בשבת, ובדרך אגב הוא מספר לנו איך בדיוק לובשים אותו. הוא גם מספר שהטורבן הזה ככל הנראה יצא מהאופנה הרבנית, אך הוא, כיחידי, ממשיך את המסורת הזו. הוא גם מתאר עד כמה ההליך הזה הוא אומנות מיוחדת.
הנה צילום חלק מהתשובה ובצידו באותיות עבריות:




שאלה
"בעניין המצנפת שהיו לובשין גדולי בני עמינו פה עירנו בגדד יע"א [יגן עליה אלוהים] (מזה עשרים שנה נתבטלה, אך אנא עבדא [אני העבד] עד היום אני לובש אותה) וזה סדר לבישתה: תחילה לובש על ראשו כובע עב וחזק שקורין: "כימא", והיה מלאה מצמר גפן מעשה מחט. ועל כובע זה לובש כובע אחר שקורין: "פיס", וכורך עליהם חתיכת בגד לבנה לחזקם ואח"כ [ואחר כך] כורך עליהם הבגד הגדול שקורין: "שאל", בכריכה מהודקת ומהודרת בכמה קיפולים זעג"ז [זה על גבי זה] מעשה אמן, שאין כל אדם יודע לכרוך אותה, ומחזיק אותה במחטים קטנים שתוחב בה ובזה תהיה המצנפת הזאת חזקה שיוכל להסירה מעל ראשו, ולהחזירה כמה פעמים ביום, ועד חודש ושני חודשים ויותר תישאר בתיקונה כמו שהיא, לשום אותה בראשו ולהסירה ולהחזיקה שלא תתקלקל..."

נשמע מסובך, הלא כן?

פה אפשר למצוא הדרכה לחבישת טורבן סיקהי- אחת מהדתות המרכזיות בהודו. 
נסו בבית.



הרשימה נכתבה ע"י משה שלו

3 תגובות:

אליפז התימני אמר/ה...

קטע נפלא. נדמה שבכך הלך הבן איש חי בעקבות הכהן הגדול אשר לבושו כלל מצנפת אשר לזכרוני הגמ' מתארת אותה ככיסוי ראש באורך 16 אמה. היינו לערך 8 מ'. ובוודאי דבר כזה לא קל ללובשו.

מוישי אמר/ה...

מקסים!
תמשיך לכתוב, אל תעצור
מוישי

אנונימי אמר/ה...

חתול