אדר

ראש חודש אדר,

אדי היין מתחילים להיספג באוויר, והשמחה מחלחלת לאיטה..

פורים קרב, השמחה, החברות, השיגעון..

"למה אני אתחפש השנה?", אני שואל את עצמי,

"צריך משהו לא ילדותי מדי ולא רגיל מדי, נזרוק על עצמי איזה כובע וחולצת משבצות".

ילד חופשי

מונולוג קבוע, כל שנה לפני פורים אני כמעט מעז,

ואז עוצר את עצמי, "הרי אתה כבר לא ילד", אני טוען,

ומבטיח לעצמי שבפורים הבא אני אתחפש לפיטר פן או לסנופקין.

אחיינים שלי מתחפשים לכלה, מלך הלוחמים, סינית וכו' וכו'..

כל אחד מתחפש לחלק בעצמו,

לאיזשהו צד בו שרק בפורים, רק בהשתחררות ובשיגעון מקבל חלק.

סבא יצחק עליו השלום היה מתחפש סידרתי,
פורים היה החג שלו,
כל ההתנחלות עסקה בניחושים "למה יתחפש פרופסור לוין שנה?"

התחפושת שלנו היא לא תמיד מי שאנחנו,

אבל לרוב היא מי שאנו רוצים להיות.

בהתחפשות אנו מרשים לעצמינו לחפש את עצמינו בצורה משוחררת יותר, לגעת בקצוות.

ההתחפשות שורשה  ב ח.פ.ש - חופשי ומחפש.

ובנינה התפעל- פעולה שהפועל מפנה אל עצמו.

להתחפש פירושו להתלבש בחופש עצמו. להתלבש בחיפוש.

מי יתן ונהיה חופשיים לחפש ולהתחפש,

שלא נפסיק להתחפש בפורים- כמו ילדים קטנים וחפשיים.

ושניתן לתחפושות של פורים לגעת- ולו במעט- בארון הבגדים היומיומי שלנו.

שנהיה צבעוניים.

יהודים קרועים

לוח השנה היהודי מלא וגדוש בתאריכים רבי משמעות.
למעשה, בכל נקודה שתניח עליה אצבע ביומן העברי תמיד תפול על יום מלא משמעות.
אתה מגיע בסוף יום הביתה אחרי יום מ-ט-ו-ר-ף  בעבודה, נופל שדוד על הספה, בכחותיך האחרונים אתה לוגם קערית מרק- כל היום אכלת רק סנדויץ' ובייגלה ושתית עשר קפה כשפתאום אתה קולט שפספסת את צום גדליה! שהיה יארצייט של רבי נחמן! שהיום נבקעו הלוחות! ורגשות האשמה הכל כך יהודיים לא נותנים מנוח..
אבל מה- אי אפשר איתו אך כמובן שאי אפשר בלעדיו. מה היינו עושים בלי השבתות, החגים, ראשי החודשים, היארצייטים, מה היינו עושים בלי ציוני הדרך המיוחדים האלו לאורך השנה שמהם אנחנו מקבלים את ההזדמנות לחגוג, לנוח, לשמוח ולהתבונן.
יהודים אנחנו. המתח בין עבר והווה, מסורת וחידוש, הוא אחד מהמנועים החזקים שלנו.
עם עבר כ"כ עשיר ומתועד מצד אחד וכח יצירה ויזמות מהצד השני, קשה לצאת רגועים.
המתח הזה משאיר אותנו חיים ובועטים. קרועים ולא שלמים ומתוך כך פוריים זזים ומזיזים.
השאלה למה התזוזה חייבת לבוא מהמתח ומהקרעים, למה לא לזוז מטוב אל עוד טוב היא שאלה שטורדת.
אישית אני עדיין לא מוותר על החלום של תזוזה משלם ולא מקרוע.
אבל חלומות לחוד ומציאות לחוד.
בעזרת ה'.