לוח השנה היהודי מלא וגדוש בתאריכים רבי משמעות.
למעשה, בכל נקודה שתניח עליה אצבע ביומן העברי תמיד תפול על יום מלא משמעות.
אתה מגיע בסוף יום הביתה אחרי יום מ-ט-ו-ר-ף בעבודה, נופל שדוד על הספה, בכחותיך האחרונים אתה לוגם קערית מרק- כל היום אכלת רק סנדויץ' ובייגלה ושתית עשר קפה כשפתאום אתה קולט שפספסת את צום גדליה! שהיה יארצייט של רבי נחמן! שהיום נבקעו הלוחות! ורגשות האשמה הכל כך יהודיים לא נותנים מנוח..
אבל מה- אי אפשר איתו אך כמובן שאי אפשר בלעדיו. מה היינו עושים בלי השבתות, החגים, ראשי החודשים, היארצייטים, מה היינו עושים בלי ציוני הדרך המיוחדים האלו לאורך השנה שמהם אנחנו מקבלים את ההזדמנות לחגוג, לנוח, לשמוח ולהתבונן.
יהודים אנחנו. המתח בין עבר והווה, מסורת וחידוש, הוא אחד מהמנועים החזקים שלנו.
עם עבר כ"כ עשיר ומתועד מצד אחד וכח יצירה ויזמות מהצד השני, קשה לצאת רגועים.
המתח הזה משאיר אותנו חיים ובועטים. קרועים ולא שלמים ומתוך כך פוריים זזים ומזיזים.
השאלה למה התזוזה חייבת לבוא מהמתח ומהקרעים, למה לא לזוז מטוב אל עוד טוב היא שאלה שטורדת.
אישית אני עדיין לא מוותר על החלום של תזוזה משלם ולא מקרוע.
אבל חלומות לחוד ומציאות לחוד.
בעזרת ה'.
למעשה, בכל נקודה שתניח עליה אצבע ביומן העברי תמיד תפול על יום מלא משמעות.
אתה מגיע בסוף יום הביתה אחרי יום מ-ט-ו-ר-ף בעבודה, נופל שדוד על הספה, בכחותיך האחרונים אתה לוגם קערית מרק- כל היום אכלת רק סנדויץ' ובייגלה ושתית עשר קפה כשפתאום אתה קולט שפספסת את צום גדליה! שהיה יארצייט של רבי נחמן! שהיום נבקעו הלוחות! ורגשות האשמה הכל כך יהודיים לא נותנים מנוח..
אבל מה- אי אפשר איתו אך כמובן שאי אפשר בלעדיו. מה היינו עושים בלי השבתות, החגים, ראשי החודשים, היארצייטים, מה היינו עושים בלי ציוני הדרך המיוחדים האלו לאורך השנה שמהם אנחנו מקבלים את ההזדמנות לחגוג, לנוח, לשמוח ולהתבונן.
יהודים אנחנו. המתח בין עבר והווה, מסורת וחידוש, הוא אחד מהמנועים החזקים שלנו.
עם עבר כ"כ עשיר ומתועד מצד אחד וכח יצירה ויזמות מהצד השני, קשה לצאת רגועים.
המתח הזה משאיר אותנו חיים ובועטים. קרועים ולא שלמים ומתוך כך פוריים זזים ומזיזים.
השאלה למה התזוזה חייבת לבוא מהמתח ומהקרעים, למה לא לזוז מטוב אל עוד טוב היא שאלה שטורדת.
אישית אני עדיין לא מוותר על החלום של תזוזה משלם ולא מקרוע.
אבל חלומות לחוד ומציאות לחוד.
בעזרת ה'.
תגובה 1:
היי אביתר שאלה יפה ועמוקה אני מרגיש ששאלת - למה אי אפשר להתקדם מן הטוב אל הטוב
אני אינני דתי אבל אם כבר, כדרך הטוב להיטיב, רגשות אשם למיניהם למי הם תורמים ולמי הם מהנים?
בעולם שלנו שבו מחשבה ומעשה מנותקים זה מזה קיבלנו את האפשרות להכלל בסביבה אשר משפיעה עלינו ואף מסוגלת ליצר בנו רצונות וכוחות
אני סבור שאם ישנה אפשרות להתקדם מטוב אל טוב - במקום להתקדם ע"י קונפליקט , האפשרות הזו טמונה בכוח הסביבה שלנו אשר אלו הם החברים, המשפחה וישנם שלל סימוכין על כך כמובן שהרי ידוע ש"חברותא או מיתותא" , והתנא אמר "ואהבת לרעך כמוך" ולגר נאמר אשר "אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך" ומשלא לשמה יבואו לשמה...
תודה על הבירור כי זו שאלה שנוגעת לכולנו באשר הם במיוחד בזמנים מיוחדים בהם העולם מרעיף עלינו בני האדם אתגרים חדשים ש"מכריחים" אותנו לבחון את כוחות הסביבה שלנו, הערכים ששולטים על מחשבותינו ופעולותינו ומכאן נקווה שזוהי ההתעוררות האחרונה שנקבל מגורם חיצוני ומכאן ואילך נדע להפרות ולהשתמש בצורה נכונה איש ברעהו , בערבות הדדית.
נהנה מאד מהכתיבה שלך בבקשה תמשיך,
שלך , אור.
הוסף רשומת תגובה